Vayedaber

חָזַר רִבִּי יוֹנָה וּשְׁמָעָהּ מִן הָכָא. וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּנוֹתֵן טַעַם יַיִן בְּתַבְשִׁיל. וַהֲלֹא הַטַּעַם בִּפְגָם הוּא. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין אורזנייה וגמזוזינייה. כָּל הַטָּפֵל לַאֲכִילָה כַּאֲכִילָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבנן דקיסרין אמרין. דמהכא לא שמעינן מידי דתיפתר באילין אורזנייה וגמזיזנייה מיני מאכלים הנזכרים לעיל בפרק כיצד מברכין שנעשים מאורז ומשארי מינים ועושין אותן עם בשמים כתושין ומשימין לתוכן יין וכל הטפל לאכילה כאכילה ולפיכך קראו הכתוב אכילה:

חזר רבי יונה ושמעה מהכא. דשתיה בכלל אכילה דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וגו' ואכלת שם וגו' אלמא דקרי לכולהו אכילה ומה אנן קיימין להאי ואכלת על היין ושכר אם בנותן טעם יין בתבשיל כלומר דאם תרצה לפרש דקרא מיירי שנותן היין לתוך התבשיל שיתן בו וטעם קשיא והלא הטעם לפגם הוא והיאך יאמר הכתוב על זה ואכלת דמשמע שבדרך אכילה הוא ואין זה דרך אכילה אלא על כרחך ביין כמות שהוא נאמר וביומא ובשבועות גריס הכי בהדיא אלא כי אנן קיימין כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה:

הלכה: 8b מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִיתָּן לַאֲכִילָה כול'. נִיתָּן לַאֲכִילָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֲכִילָה. לִשְׁתִייָה שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. מְנַיִין שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא יֹאכַל דָּם. מָה נָן קַייָמִין אִם בְּדָם שֶׁקָּרַשׁ. וְהָתַנֵּי דָּם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין כְּמוֹת שֶׁהוּא וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְהָא תַנֵּי הִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ הֲרֵי זֶה חַייָב. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹנָה. אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְלֹא מַשְׁקֶה לְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והתני. בתוספתא דכריתות פ''ב המחה את החלב וכו' אם יש בו כזית הרי זה חייב וקשיא לר' יונה דלא בעי לפרש הכתוב בדם שקרש הא בהדיא תנינן הקפה את הדם ואכלו ה''ז חייב:

מה עבד לה ר' יונה. השתא להאי תוספתא דטהרות אינו לא אוכל וכו' וכלומר דעל כרחך דהכי מפרשינן לה דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה לענין טומאת אוכלין ומשקין והשתא מנא ליה דשתיה בכלל אכילה:

גמ' ניתן לאכילה. זה בפירוש כתבה התורה ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ולשתיה למדנו שהשתיה בכלל אכילה ולקמן קאמר דמגופיה דקרא נפקא דכתיב תירושך זה היין וכתיב ואכלת:

מנין שהשתיה בכלל אכילה. סוגיא זו כתובה בפרק יום הכפורים בהלכה ג' ובפ''ג דשבועות בהלכה ב' והגי' ביומא מיושבת ביותר:

לא תאכל דם. הוציאו הכתוב בלשון אכילה ובמה אנן קיימין והמקרא הזה אם בדם שקרש דשייך ביה אכילה:

והתני. בתוספתא דטהרות פ''ב דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה וקס''ד דלענין אכילה קאמר שאינו חייב עליו:

אלא כי אנן קיימין. להכתוב לא תאכל דם בדם כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה אלמא שתיה בכלל אכילה:

רִבִּי יוֹסֵי שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה חַייָב שְׁתַּיִם. חֲבֶרַייָא אָֽמְרִין אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי אָֽמְרִין דְּבַתְרָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִילּוּ מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אילו וכו'. דברי ר' יוסי הן וה''ג בהדיא ביומא ובשבועות אמר לון רבי יוסי אילו מי שהיה לפניו שני ככרים וכו' שמא אינו חייב שתים אם אכל את שתיהם בתמיה דודאי כל חדא וחדא שבועה בפני עצמה היא וא''כ ה''נ במתני' כן דמכיון שפרט ואמר לא אוכל ולא אשתה הוה להו כשתי ככרות ואמרינן דדעתו היה לישבע על האכילה בפני עצמה ועל השתיה בפני עצמה ולפיכך חייב שתים:

אמרין חברייא קומי ר' יוסי ומר דבתרה. החברייא הקשו לרבי יוסי על זה דא''כ אמור הסיפא דקתני התם שבועה שלא אוכל ושלא אשתה חייב שתים ואמאי הא מכיון דשתיה בכלל אכילה א''כ כשנשבע שלא אוכל חלה השבועה גם על השתייה וכשחזר ונשבע שלא אשתה אין שבועה חלה על השבועה ואינו חייב אלא אחת מבעי' ליה:

שמע לה מן הכא. כלומר מן המקרא אפשר לדחות כדאמרן ומהמתנ' דפ''ג דשבועות שמעינן דשתיה בכלל אכילה דתנינן שבועה. והגי' משובשת בכאן וכצ''ל כמו שהוא ביומא ובשבועות. שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת. אלמא דשתיה בכלל אכילה ולפיכך אינו חייב אלא אחת דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחת:

רִבִּי חֲנַנְיָה בְּשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לָאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה פָּטוּר. הָא אִם שָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁרְאוּיִין לִשְׁתִייָה חַייָב. לֹא בִשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל נִיחָא. בְּמַתְנִיתָא דְּנָן מָרִין שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן מָרִין שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ברם כרבנן דאינון אמרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. כלומר אלא להנהו רבנן דגרסי במתני' שנשבע על שתיהן מאי איכא למימר וביומא גריס כרבי דהוא אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. ובזה גי' דהכא יותר ניחא:

ניחא כמתני' דאנן אמרין שבועה שלא אוכל. כלומר הניחא לפי הנוסחא דאנן אמרין בהאי מתני' דשלא אוכל בלבד קאמר:

שמע לה מהכא. מהאי מתני' דשבועות ש''מ דשתיה בכלל אכילה שבועה שלא אוכל וכו' הא אם אכל אוכלין ראוין ושתה משקין ראוין חייב לא שלא אוכל קאמר בתמיה אלא דשתיה בכלל אכילה:

רִבִּי חִינְנָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. רִבִּי אַבָּא מָרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא לֹא אָכַלְתִּי בְּאוֹנִי מִמֶּנּוּ אֶלָּא שָׁתִיתִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא אכלתי באוני. גבי ווידוי מעשר כתיב אלא שתיתי בתמיה הא גם בשתיה אסור לאונן אלא דשתים בכלל אכילה:

שמע לה מן הדא. ממתני' דיום הכפורים דקתני אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת דשתיה בכלל אכילה היא ומחד קרא נפקא:

נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשָׁתָה. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילֵה וְאֵין אֲכִילָה בִּכְלָל שְׁתִייָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ניחא וכו'. ה''ג להא בשבועות שם ויותר ניחא היא ואהתם קאי. עד כדון בשאמר שלא אוכל ושתה. כלומר עד כאן לא שמענו אלא בנשבע שלא אוכל ושתה דחייב דשתיה בכלל אכילה. איפכא מאי. ברם אם אמר שבועה שלא אשתה ואכל מהו וקאמר הש''ס דדוקא שתיה בכלל אכילה אמרו אבל אין אכילה בכלל שתיה:

מְנַיִין שֶׁהוּא מְחוּוָר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לִיעֶזֶר בְּשֵׁם רִבִּי סִימַיי לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. מַה נָן קַייָמִין אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי לַחַי הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לָמֵת. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לָמֵת הֲוֵי אוֹמֵר זוֹ סִיכָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מנין שהוא מחוור בעשה. על חוץ לחומה קאי דאע''ג דאמרינן דהסך חוץ לחומה אינו עובר בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך דאינה בכלל אכילה מ''מ בעשה הוא עובר ומנין לזה וקאמר ר' אלעזר דמדכתיב גבי ווידוי מעשר לא נתתי ממנו למת ומה אנן קיימין המקרא הזה אם כדקתני לקמן בפ''ה דעל להביא ארון ותכריכין לחוד קאי קשה דהא דבר שהוא אסור גם לחי דמעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ולא לעשות ממנו שאר צרכיו ולקנות מלבושין ואם לחי אסור כ''ש למת ולמה לי אלא איזהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה ואם נתנו לסיכה למת עובר בעשה הוא דמכלל דלא נתתי הוא בא וה''נ לענין חוץ לחומה דנהי דאין בכלל דלא תוכל לאכול דאע''ג דכתיב ויצהרך אמרינן דסיכה אינה בכלל הלאו מ''מ בעשה הוא:

9a אִית דְּבָעֵי מַשְׁמַע מִן הָדָא לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעֲשַׂר דְּגָֽנְךָ תִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶיךָ. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן. וְיִצְהָרֶיךָ זוֹ סִיכָה וְהַתּוֹרָה קָֽרְאָה אוֹתָהּ אֲכִילָה. וְאֵינוֹ מְחוּוָר. אִין תֵּימַר בִּמְחוּוָר הוּא יִלְקוּ עָלָיו חוּץ לַחוֹמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אֵין לוֹקִין חוּץ לַחוֹמָה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְיָצָא. מְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. כְּהָדָא דְתַנֵּי בְשַׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶּׁלְתַעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶּׁלְתַעֲנוֹג מוּתָּר. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶּׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. בְּתִשְׁעָה בְּאַב וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר בְּסִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר וְשֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. וְהָתַנֵּי שָׁווֹת סִיכָה לִשְׁתִיּיָה לְאִיסּוּר וּלְתַשְׁלוּמִין אֲבָל לֹא לְעוֹנֶשׁ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְאִיסּוּר אֲבָל לֹא לְעוֹנֶשׁ. וְהָתַנֵּי לֹא יְחַלְלוּ לְהָבִיא אֶת הַסָּךְ וְאֶת הַשּׁוֹתֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן סָךְ. אָמַר רִבִּי אָבָּא מָרִי וְאִין לֵית כָּאן סָךְ לֵית כָּאן שׁוֹתֶה דִּלֹכֵן דָּבָר שֶׁהוּא בָּא מִשְּׁנֵי לָוִין מִצְטָרֵף.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דלא כן. כלומר ועל כרחך הוא כך דאל''כ אלא דמרבי' לשותה מולא יחללו א''כ דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף הוא לכשיעור בתמיה דמכיון שאינן משם אחד בדין הוא שאין אכילה ושתיה מצטרפין ואנן לא תנינן הכי דהא דתנן גבי יה''כ האוכל ושותה אין מצטרפין היינו משום דביה''כ ביתובי דעתא תליא מילתא ובהכי לא מייתבא דעתיה אבל בעלמא מצטרפין הן כדתנן בפ''ו דנזיר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וה''ה הכא בתרומה ומטעמא דהכל משם אחד הוא דשתיה בכלל אכילה ואי כדקאמרת דמולא יחללו מרבינן שותה א''כ אכילה ושתיה משני לאוין הן באין ובדין הוא שלא יצטרפו אלא ע''כ דה''ק לרבות את הסך כשותה ושותה נפקא לן דשתיה בכלל אכילה היא:

ואין לית כאן סך לית כאן שותה. כלומר ואם כך הוא דסמית להא א''כ אף אנן נאמר דכולא האי ברייתא לא תנינן לה וסמי נמי שותה דלא איצטריך לרבות דהא שתיה בכלל אכילה היא וכתיב וכל זר לא יאכל:

לית כאן סך. סמי מכאן סך:

והתני. בת''כ פ' אמור ולא יחללו דכתיב גבי זר האוכל תרומה להביא את הסך ואת השותה אלמא דסך עובר בלאו:

והתני שוה סיכה לשתיה. בכל מקום ומשני היינו לאיסור וכן לתשלומין לזר הסך בשמן של תרומה אבל לא שוותה לעונש וכן ביוה''כ דווקא לאיסור הוא דשוה אבל לא לעונש דלא חייבה התורה אלא על אכילה ושתיה ומלאכה:

בתשעה באב ובתענית צבור. שגוזרין על הגשמים כדתנינן עברו אלו ולא נענו ב''ד גוזרין ג' תעניות וכו' ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובסיכה של תענוג הוא דאסרו אבל לא בשאינו של תענוג אלמא דהא דאמרינן סיכה כשתיה אינו אלא אסמכתא בעלמא דהא מקילינן בתשעה באב ובתענית צבור:

ביה''כ הכל אסור. דחד מה' עינוים הוא:

בשבת. כל סיכה שאינה לרפואה ממש מותר בין שהיא של תענוג או אינה של תענוג אלא למיחוש בעלמא כהאי דתנינן בפי''ד דשבת החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן:

כהדא דתני. בברייתא והובאה בהאי תלמודא ביומא שם ובפ''ק דתענית:

מנין שאינו מחוור. כלומר ועוד ראיה שאין הסיכה בלאו מחוור ואין לוקין עלהסך חוץ לחומה:

א''ר יוסי בן חנינה. מילתא באנפי נפשה היא ואיידי דאיירי בחוץ לחומה מייתי להא דר' יוסי בר חנינא דאין לוקין על מעשר שני אם אכלו חוץ לחומה אא''כ כבר נכנס לירושלים דקלטוהו מחיצה ואחר כך יצא דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך דוקא משנכנס למקום אכילתו והוציאו לחוץ והא דנקט טהור משום דכשנטמא א''צ להוציאו דמע''ש שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים ומסתמא להטהור הוא מוציא דאינו יכול לפדות משנכנס לירושלים:

ואינו מחוור. אהא דדריש ויצהרך זו סיכה קאי כלומר שאין זה נכלל בלאו גמור דאע''ג דדריש ויצהרך על הסיכה אינו לוקה עליו חוץ לחומה כדמסיים ואזיל דאין תימר דסיכה ג''כ במחוור הלאו היא א''כ ילקה עליו אם סך בשמן של מע''ש חוץ לחומת ירושלי' ואנן לא תנינן בפרק אלו הן הלוקין אלא האוכל מע''ש חוץ לחומה ושתיה היא בכלל אכילה ואם איתא דאף על הסיכה לוקה ה''ל למיתני בהדיא:

אית דבעי משמע מן הדא. דשתיה בכלל אכילה דכתיב לא תוכל לאכול וכו' והתורה קראה אותה אכילה דלא תוכל לאכול כתיב וקאמר תירושך זה היין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source